האדם, השייך לקבוצת היונקים, יכול בדומה לכל היצורים החיים להעמיד צאצאים רק כאשר הוא מגיע לבגרות מינית. היכולת להרות וללדת תלויה בגורמים פיזיולוגיים, אנטומיים וגם נפשיים. כדי שאיש ואישה יוכלו להעמיד צאצאים צריכים להתקיים כמה תנאים בסיסיים, וכאשר הם מתקיימים, יש סיכויים גבוהים שהגבר והאישה פוריים ויוכלו להעמיד צאצאים ולהבטיח את המשכיות המין.
האדם מתרבה ברבייה מינית, בהפריה פנימית.איברי הרבייה (איברי המין) מגדירים את המין (זוויג). קיימים הבדלים בין הזכר והנקבה במבנה ובתפקוד של מערכת המין.
מתוך: www.rd.com/.../article31678.html
הרבייה באדם דומה לרבייה בבעלי חיים רבים אחרים:
- הזכר והנקבה תורמים כל אחד תא מין- גמטה הפלואידית- לצורך ההפריה. תא המין הזכרי נקרא זרע, והנקבי- ביצית. בתהליך ההפריה מתלכדים שני תאי המין ונוצר תא דיפלואידי, ממנו מתפתח העובר.
- קיימת חלוקה תפקודית בין זכרים ונקבות בתחום הרבייה ובתחומים אחרים שאינם קשורים באופן ישיר לתהליך הרבייה הביולוגי, אלא בהיבטים חברתיים וריגושיים דוגמת הטיפול בצאצאים.
אולם, הייחודי לתהליך הרבייה באדם, הוא שמעבר להיבט הביולוגי מעורבים בתהליך גם רגשות אנושיים.
מלבד זאת, ילודי האדם הם חסרי אונים יותר מילודי היונקים האחרים. קצב התפתחותם איטי יותר והם זקוקים לטיפול הורי אינטנסיבי יותר.
לפניכם כמה סרטונים בנושא הרבייה באדם
הצורך להתרבות הוא אחד האינסטינקטים החזקים והחשובים ביותר ביצורים חיים: תהליכי הרבייה בבעלי חיים, מנגנוני הרבייה בבעלי חיים - רבייה מינית ורבייה אל-מינית, אסטרטגיות רבייה של בעלי חיים, השקעת משאבים בטיפול בצאצאים. מבט אבולוציוני על רביית בעלי חיים, מנהגי חיזור והזדווגות ומסגרות חברתיות שונות של בעלי חיים הקשורות ברבייה.
היכולת של יצורים חיים להעמיד צאצאים הוא הכוח המאפשר קיום מינים שונים בכדור הארץ. יחידת הלימוד מציגה את העקרונות המשותפים לרבייה של כל האורגניזמים. כמו כן מציגה יחידת הלמוד את ההיבטים החקלאיים של רבייה בבעלי חיים ובצמחים.
תהליכי הרבייה בבעלי חיים ובצמחים במשק החקלאי, מתאפיינים לרוב בהתערבות האדם, התערבות שמבוססת על התקדמות המחקר והטכנולוגיה בתחומי החקלאות.
יחידת הלמוד מציגה גם נושאי העשרה: רביה באדם, מידע ופעילויות וכמו כן מידע ופעילויות בנושא אסטרטגיות רביה ביצורים שונים בטבע.
בכל מקום שאליו נלך נבחין בצמחים. אפשר למצוא אותם במדבריות צחיחים, באיים נידחים, באוקיינוסים ואפילו בטונדרות קפואות. הצמחים הכרחיים לקיום החיים עלי אדמות כיוון שהם היחידים המסוגלים לנצל את אנרגיית השמש כדי להפוך חומרים אנאורגניים לחומרים אורגניים, הנחוצים לקיום כל האורגניזמים על פני כדור הארץ.
המשך קיומו של כל אורגניזם חי תלוי ביכולתו להעמיד צאצאים. הצמחים מתרבים בשתי דרכים עיקריות: רבייה אל מינית (רבייה וגטטיבית; אל-זוויגית), שבה כל צמח הוא העתק גנטי מדויק של המקור, ורבייה מינית (זוויגית), שבה יש ערבוב של חומר גנטי של שני אורגניזמים שונים.
הרבייה המינית היא דרך הרבייה העיקרית במחזור החיים של צמחי הפרחים. יש צמחים שמתרבים גם ברבייה אל-מינית וגם ברבייה מינית.
רבייה וגטטיבית (אל-מינית) בצמחים
אמנם הרבייה המינית היא צורת הרבייה העיקרית במחזור החיים של צמחי הפרחים, אולם מינים רבים מסוגלים להתרבות גם ברבייה אל-מינית.
רבייה וגטטיבית אינה תוצאה של התלכדות תאי מין, אלא זו רבייה הנעשית באמצעות חלקים וגטטיביים של הצמח שאינם איברי רבייה. מינים רבים של צמחי פרחים המתרבים בצורה מינית מסוגלים להתרבות גם ברבייה אל-מינית. המשותף לכל שיטות הרבייה הוגטטיביות הוא שהפרט החדש שנוצר זהה לגמרי לצמח האם. יש דרכים שונות להתרבות בדרך וגטטיבית, והמשותף לכולן הוא ששורשים ונצרים חדשים צומחים ישירות משלוחות או מקטעים של הצמח ההורה.
האיברים המשמשים לרבייה וגטטיבית יכולים להיות: בצלים, פקעות, שורשים וקני שורש. רבייה וגטטיבית מלאכותית יכולה להיעשות בצורה ישירה על ידי ניתוק איבר מן הצמח (ייחור) ושתילתו, על ידי הרכבה או על ידי שיבוטו של תא בצמח.
רבייה מינית (זוויגית) בצמחים
בצמחים יש מערכות רבייה מפותחות ומתוחכמות. במערכת הרבייה של צמחי הפרחים נוצרות גמטות זכריות ונקביות הנמצאות בתוך מבנה מוגן. כדי שתתרחש הפריה על הצמחים להעביר את הגמטות הזכריות (האבקה) לגמטות הנקביות, וכדי לשפר את סיכויי ההצלחה של התהליך "משתמשים" חלק מהצמחים בריחות ובצבעים. רוב הצמחים מתרבים בדרך של רבייה מינית למרות שלתהליך זה יש "מחיר ביולוגי": צריך "להשקיע" בבנייה ובתחזוקה של איברים המתמחים ברבייה, במנגנוני בקרה ובדפוסי התנהגות ייחודיים.